איך לשמור על הילד?

לפעמים נראה לי שאיבדתי את זה ושהשתלטה עלי לגמרי "המבוגרת".

זה קורה בימים הפחות טובים (כאלה שיש בהם מחשבות קורונה/אובדנים/טרדות של מתבגרים, או לוח זמנים או עייפות רגשית או פיזית)

בימים כאלה, אני מרגישה את רפיון "שרירי הילדה" שבי. זאת שיודעת להתלהב, לחוות דברים כאילו היא פוגשת אותם לראשונה, לשמוח מהרגע הנוכחי ומשטויות, להיות לא יעילה, לחשוב שהמון דברים אפשריים לי. לרצות משהו בכל מאודי, להציע חברות, לשחק, לדלג. (כשהייתי ילדה הייתי רוב הזמן מדלגת).

לשמחתי, לרוב זה חוזר.

לא הדילוג. אבל הניצוץ הילדי בעינים.