שירלי יובל יאיר

רגעים, מחשבות ותובנות
על החיים ( משובצים בידע שלי כפסיכולוגית שחוקרת אושר, עצב ואת מה שביניהם )

מה שעשיתי נקרא להלחין שיר

דרור מספר לי שכשהיה בן 14 הוא עבר מעיר אחת לעיר אחרת ובבת אחת התחלפה לו התפאורה.
בבאר שבע הוא בעיקר בעט בכדורגל, בכפר סבא התרבותית, המפאיניקית, "הנוער העובד והלומדית" פתאום היה ערך למשהו אחר שהיה בו אבל לא קיבל קהל קודם. היכולת שלו לספר סיפורים ולהצחיק.
ככה נולד השחקן שבו.
אני חושבת על זה שהרבה פעמים בחיים, אנחנו מבינים על עצמנו משהו – רק כשמישהו אחר מצביע על זה ואומר – "תראי תראי איזה יופי!"
אנחנו לומדים על עצמנו בזכות זה שיש שם קהל, עינים שרואות אותנו.
לפעמים זה קהל של איש אחד.
אני נזכרת איך ישבתי פעם לפני מליון שנה, על השטיח בחדר הקטנטן שלי בבית הורי.
אני והחבר שאהב אותי אז.
ניגנתי על הגיטרה, מחברת אקורד לאקורד, מלה למלה, ושרה.
הוא הקשיב ואמר פתאום :
איזה יופי של שיר הלחנת"
ואני אמרתי –
"אבל אני לא יודעת להלחין שירים…"
והוא ענה –
" מה שעשית נקרא להלחין שיר.
אז עכשיו את יודעת"
הוא היה מוזיקאי, אז האמנתי לו.
מוזמנים להאזין לפרק 27
שיחה מלבבת עם השחקן דרור קרן, על במה וקהל אוהב בחיים שלנו, על האפשרות המיוחדת להכנס לנעלים של אדם אחר ולנסות להבין אותו מבפנים, על איך מגדלים שרירים של אמפתיה.
לינק להאזנה מהאתר שלי – https://tinyurl.com/y894zkod

אולי יעניין אתכם גם...

גם on וגם off- פרק 123

איך להחזיר את החשק? שיחה עם המטפלת המינית והזוגית, מיכל ניר, על מיניות במלחמה ובכלל

כתיבת תגובה