מקום סודי ללכת אליו

 "מי שבתור ילד- היה לו איזה מקום סודי ומיוחד ללכת אליו, איזו חורשה,או יער או גן נעלם – הוא בר מזל! זה כמעט כמו המזל שיש לך אם נולדת למשפחה מאושרת". (ככה כתב חוקר הטבע ריצארד מקארתי בספר הזכרונות שלו)

אני כבר מזמן לא ילדה, אבל יש לי כמה מקומות כאלה שאני הולכת אליהם,

זה תמיד בטבע שקרוב אלי. בשדה שמאחורי הבית, ברצועת החוף המיוחדת שהיא רק שלי בתל אביב, בין הפרדסים בואכה הר הזבל.

אני יוצאת החוצה כדי לצעוד, או לרוץ, כדי להזיז מחשבות בתוכי.

וחוזרת תמיד רעננה, כמו אחרי מקלחת, וקצת יותר מאושרת.

אני יודעת כמה זה בריא.

רציתי לדבר על זה עם מישהו שמבין.

אז לצורך הפרק החדש בפודקאסט, שמתי פעמיי למקום הסודי של אלון מאיר, צלם טבע, מורה לשל"ח, איש שעם ההומור וההתלהבות שלו מדביק בחיידק הזה גם תיכוניסטים סרבניים וספוגי-מסך.

פגשתי אותו בשמורת עין אפק, שמורה קסומה, שצמודה לקיר האחורי של גורדי השחקים בקרית מוצקין . כאן היה מגרש המשחקים של ילדותו.

בשעות הארוכות שהיה מבלה כאן עם עצמו בטבע, למד להבין לעומק גם את טבעו הפנימי. כאן הוא רוכן עד היום, שעות בתוך העשב, אורב לציפור או לחרק כדי לצלם אותם, ומוציא אותם הכי יפים בעולם.

מוזמנים לשיחה על האפשרות למצוא מטמון ממש ליד הבית, על טבע ובריאות נפשית, על מקלחות יער, על הסבלנות שאתה מפתח כשאתה מלווה גולם שהופך לפרפר, ועל האפשרות לצאת החוצה עם מצלמה, או עם דף ועט – ולהיות אנשים ששמים לב. (ו"לשים לב" כידוע, זה הרבה יותר עמוק מסתם "לראות" או "לשמוע" )