"תביא שנייה את המבחן בחשבון"

"תביא רגע את המבחן בחשבון שקיבלת בו 72. בוא נעבור על הטעויות נראה מה קרה"
"לא צריך..לא צריך אמא. כולם קיבלו 72, זה היה מבחן קשה!"
"בסדר" אני משדלת אותו…"שום אסון לא קרה, אבל אתה ידעת מצוין את החומר אז בוא נראה על מה נפלת…"

הילד מרים אלי מבט מלא תמיהה ופה מלא שניצל ופוצח במיני הרצאה:
"תראי, את יכולה להסתכל על זה כאילו הפסדתי 28 נקודות אבל אני בוחר לראות את זה כאילו הרווחתי 72 !! "

ישר בורח לי חיוך של מרוצה מעצמי ("סחתן עלי….הצליח לי החינוך… כאילו, עם כל הפסיכולוגיה החיובית שלי וזה….) וזה רק מדרבן אותו להמשיך, מרוצה מהאפקט של המהלך שלו:
"את יכולה גם לקרוא לזה – שאני נכשלתי ברבע מבחן, אבל אני אומר לך שהצלחתי בשלושת רבעי!"

אני, (בכל זאת לא עשו אותי באצבע) מכירה את כל המהלכים המתוחכמים של הילד הזה –
"יאללה יאללה, תביא ת'מבחן ונראה במה כדאי להשתפר…"

ובתמונה – ממזר…כבר ציינתי?