נעמה סיפרה לי על שעון יד מיוחד.
כזה שבמקום מספרים שקוצבים בו את הזמן – מופיעה רק המלה now
בכל רגע נתון – רק now ועוד now ועוד אחד.
ונזכרתי בגרפיטי הזה שראיתי פעם על קיר בברלין – עם שאלה שצעדה איתי אחר כך שעות ברחבי העיר – how long is now?
זה היה רק לפני שנתיים, אבל נראה לי שייך לעידן אחר, ואולי יקום אחר.
אבל דוקא עכשיו, כימי הקורונה המשונים האלה, אולי זה אחד השיעורים המרכזיים של הקורס ה"מעפאן" הזה, שנחת עלינו – היכולת ללמוד לשהות ברגע.
העיסוק האובססיבי שלנו בעתיד, החששות מפני "מה יהיה", תרחישי האימה – הם סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.
סיפור שעשוי להתממש, אבל גם לא,
והוא בוודאי לא הסיפור היחיד.
גם העיסוק בעבר, במה היה לי ואיבדתי,"באיפה הייתי אמורה להיות כרגע" – גם זה לא סיפור שמומלץ להתעסק בו בימי משבר.
למה שלא נגדל גם סיפורים מיטיבים? על משאלות וחלומות שיתגשמו? על שמחות שעוד נכונו לנו?
ובעיקר – למה שלא נלמד לשהות יותר ב"כאן ועכשיו", על כל מה שהוא מביא איתו.
לרגל השנה החדשה, הזמנתי את דר נעמה אושרי, לשיחה על האפשרות לגדל את השריר הזה – של היכולת להיות נוכח ברגע. עם מה שהוא מביא איתו, להצליח לשאת את הצער, לחוות גם את רגעי השמחה, לדעת שהכל עובר.
נעמה היא מורה לבודהיזם, היא מלמדת את תורת הנפש הבודהיסטית כמשנת חיים פשוטה. כזו שמאפשרת לנו צורת נוכחות והוויה אחרת, כזו שאפשר לתרגל גם כשחותכים עגבניה לסלט.
מוזמנים לשיחה מרתקת שנגעה בחומרי החיים הבסיסיים ביותר – אהבה, משפחה, זוגיות, וגם פרידות ואובדנים, הכל מהכל.
שיחה שנתנה לי באופן אישי, כמה מתנות נהדרות, ומצפנים יפים לכוון אותי בשנת תשפ"א העומדת בפתח.
ואם תקשיבו לשיחה הזו – בזמן שאתם מבשלים את ארוחת החג היום וחותכים סלט – תגלו לפתע שאפילו ההכנות המפרכות יכולות להיות עסק נעים מאד.
שנה טובה ובריאה חברים.
לינק להאזנה לפרק מתוך האתר שלי – https://tinyurl.com/y698sykx