שירלי יובל יאיר

רגעים, מחשבות ותובנות
על החיים ( משובצים בידע שלי כפסיכולוגית שחוקרת אושר, עצב ואת מה שביניהם )

"פחות או יותר"?- יום הולדת 51

  1. פחות זמן "עתיד" שנמתח עד לאופק. אולי אפילו עברתי את ה"חצי" וזה לפעמים מבהיל מאד המחשבה הזאת, אבל יותר יכולת להבין מה הדברים שחשובים לי באמת, ולמלא לי בהם את ההווה.
  2. פחות סבלנית לשקרים שאנשים מספרים לעצמם ולי – ומכאן גם יותר אומץ לומר את דעתי באופן ישיר (אם יש למי להשמיע), או לוותר עליהם בלי כאב.
  3. פחות דאגה/עלבון/כאב מול "המתפרצפים" שלי בבית – ויותר יכולת לגייס חוש הומור לנוכח גיל ההתבגרות המפלצתי, וגם יותר אמונה בזה שבקצה הפרוזדור הנורא הזה מבצבץ בנאדם נהדר (ותודה לרוני ש"הבתאדמיות" המהממת שלה כבר מבצבצת בגדול)
  4. פחות התעסקות ב"שותפים הלא טובים שלי", אלה שהמציאות מאלצת אותי להיות קשורה אליהם באיזה חוזה שלא בהכרח ניסחתי – ויותר התמקדות בשותפיי האמיתיים, אלה ששמחים בי ואני בהם, אלה שעוזרים לי לגדול ואני להם.
  5. פחות רואה עם העיניים (הראיה נחלשת) פחות שומעת עם האוזניים (השמיעה בנסיגה) אבל הרבה יותר קולטת עם הרדאר של האינטואיציה, ודי קשה להטעות אותי עם מצגי שווא.
  6. פחות מבקשת רשות, ויותר לוקחת אותה לעצמי. פחות שואלת את עצמי "מה יגידו" – ויותר מנסה לענות לעצמי על השאלה – "מה תפקידי" בסיבוב הלא כך כך ארוך הזה שקיבלתי כאן בייקום.
  7. פחות שעות שינה בלילה, יותר יקיצות טבעיות בחמש בבוקר…. אבל מנגד – יותר ריצה בשדות ברבע לשש עם שחר.
  8. פחות מיצוק באיברים, פחות מתיחה בעור הפנים, יותר כניעה של כל המערכת לגרביטציה. (יש סיכוי שמהסעיף הזה לא נצליח לצאת עם משהו חיובי…גם זאת אמת – לא כל אפור אפשר "להווריד" )
  9. פחות התעסקות "בילד הרביעי שלא עשיתי", "בפרוייקט שרציתי שיצליח ולא צלח", "במה שאחרים קיבלו ואני לא" – ויותר התמקדות ושמחה בשפע שיש לי.
  10. פחות תמימה (באופן המתוק והנעים והזך של התמימות ) – אבל יותר חכמה!

תכלס – ה"יותר" ממש מנצח כאן.

תודה לאהובי ליבי שכה שימחו אותי ביממה האחרונה, ולמברכים השונים בכל ערוצי המדיה.

כל ברכה שקיבלתי, קילפתי לאט מתוך העטיפה, וגלגלתי על הלשון.

ועשיתי משהו חדש שלא עשיתי עד כה – פתחתי עם עצמי קבוצת ווצאפ (מכירים את הטריק?) ושלחתי אליה את כל המילים מחממות הלב שקיבלתי אתמול במבול. כדי שלא אשכח אותן. כדי שהעובדה שהגיעו במבול, לא תציף אותי עד כדי כך שלא אשים לב עד כמה כל טיפה מרווה לי את הנפש.

 

אולי יעניין אתכם גם...

גם בת וגם אמא – פרק 134

מה הילדים שלנו חייבים לנו? והאם בכלל ? שיחה עם ליהיא לפיד -על החוויה המורכבת של האִמָּהוּת

כתיבת תגובה