היא גדלה בשכונה המזרחית בנצרת, בבית מסורתי עם ארבע אחיות ואח אחד. בבית הקפידו לומר  אחיות ואח. ולא – חמישה ילדים,אבל למרות התפיסה המסורתית המובנית הזו, היא גדלה בבית שעודד ואפשר עצמאות נשית, יזמות והתפתחות. ממשפחתה – שחוותה טראומה של גירוש ועקירה היא למדה שכסף לא יציל וגם לא אדמות. רק השכלה. השכלה כפתרון הישרדותי. ולכן כל אחיותיה ואחיה, כולם מחזיקים בתארים מתקדמים.

ח'ולוד אבו- אחמד היא אישה אמיצה ופורצת דרך, שעושה לא פעם בחירות לא שגרתיות לסביבה בה היא חיה – בין אם בבחירה ללמוד משפטים ולא מקצועות כמו סיעוד או הוראה, לחיות בדירה לבד, לאמץ רעיונות חדשניים ולנהל חיים מודרניים. על האומץ שלה היא משלמת לא פעם מחירים אישיים, אבל מה שנותן לה להמשיך היא התחושה שחלק מרכזי מתפקידה בעולם הוא לפעול לקידום החברה הערבית בישראל  ומעמדן של נשים ערביות ונשים בכלל.אחרי השבר העמוק שנוצר ב-7 באוקטובר, היא שקלה להגר. אך דווקא כשהיתה בחו"ל, הבינה שהיא לא יכולה לעזוב את המקום הזה, ושהתפקיד שלה הוא להיאבק על זה שיהיה פה טוב לכולם – דרך אנשים. בין היתר, באמצעות מיזם של סיורים קולינריים בנצרת, אותה יזמה יחד עם מעוז ינון פעיל שלום, סיורים שמפגישים ערבים ויהודים כדי ליצור היכרות, מסוג אחר. דרך החיך. מתוך תקווה שההיכרות האישית, ההקשבה לסיפורים השונים שלנו – תאפשר לנו לחיות כאן ביחד,בשלום. בהגדרה המגזרית שלה, ח'ולוד אבו אחמד מגדירה את עצמה פלשתינית אזרחית ישראלית.

פרק 163 הוא אחד מתוך 4 פרקי מיני סדרה, בחודש ינואר – במסגרתה אנחנו מבקשים  לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר.