בשבת בבוקר תמצאו אותו מתפלל בבית הכנסת המיוחד בשכונה שלו בירושלים, כזה שבמהלכו,בזמן תפילת הכהנים, הוא יכול לעטוף בטלית שלו גם את ביתו בת ה12. בצהרים,בימי הקיץ, המשפחה תמשיך משם (ברגל כמובן) לבריכה העירונית. וזה רק אחד הניגודים המתקיימים בחיים שלו, כמי שמחזיק יחד זהויות שונות. "כוח העל האמיתי שלי "הוא מספר לי – הוא ביכולת להיות "אדם עגול במקומות מרובעים". זה דורש הרבה גמישות ולפעמים מצבים שנראים בלתי אפשריים, כמו למשל סביב אירועי פינוי גוש קטיף שבהם השתתף משני צידי המתרס.   הן כמפקד בצה"ל שנשלח עם החיילים שלו לפנות את התושבים מבתיהם,  והן בתור מי שגר שם עם משפחתו באותה תקופה. בתעודת הזהות המגזרית שלו יהיה כתוב… *"ניסיון יפה להכניס אותי למגירה….אבל בסלנג, הוא יגיד שהוא חובש "כיפה שקופה". שזה למעשה מושג מרתק המתאר קבוצה הולכת וגדלה בחברה הישראלית, אנשים שמבחינה חיצונית נראים חילוניים, אך מבחינה פנימית, אמונית ואורח חיים, מגדירים עצמם דתיים.

יובל מלחי הוא האורח שלי בפרק זה, שהוא השני בסדרת פרקי חודש ינואר 2026- סדרה במהלכה אנחנו מבקשים לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר.  בשיחה מלב אל לב הוא מספר לי על מה שרואים ועל מה ששקוף, על הבית בו גדל, על החופש להיות "אחר", על האהבה והרעות הקיימת בינו לבין ששת האחים שלו, על מה שההורים שלהם עשו בשביל זה. ועל המשאלה – לחיות גם במדינה שלנו, בתור אחים שמתווכחים,מחזיקים בדעות שונות ובכל זאת, שייכים זה לזה.