כשאני שואלת אותו מה ההחלטה הכי אמיצה שהוא עשה בחייו, הוא אומר שזה היה להתגרש מאשתו הראשונה. והוא דווקא לא מציין את ההחלטות שלקחו שנים אח"כ, הוא ורעייתו השניה רבקי שבחרו לאמץ 3 ילדים עם תסמונת דאון.  ילדים שממלאים את חדרי ליבם ואת הבית שלהם באור גדול לצד אתגרים יומיומיים מורכבים.

יוסי בר גדל בבית חרדי, לאבא שהיה שליח ציבור ועבד במועצה הדתית ויחד עם זה שירת בצבא, וגם במילואים עד דרגת סגן אלוף.  "זו היתה תקופה אחרת", יוסי אומר, ובכל זאת, גם הוא עצמו, אחרי ארועי ה7 באוקטובר, רץ לחפש היכן הוא יכול להתגייס למילואים ולעזור.  עם הכשרונות הטכנולוגיים שלו, כיום יוסי מגדיר את עצמו "יהודי מקרית אתא, אבל הוא מזוהה כחרדי.

בשיחה מלב אל לב, יוסי מספר לי על הילדות בתור ילד הסנדביץ במשפחה של 9 ילדים, ילד עם הפרעת קשב קשה, שהתקשה לשבת וללמוד תודה כפי שצופה ממנו,ילד שבאיזה אופן ויתרו על ציפיות ממנו.  ילד שקוף. כיום יוסי הוא סמנכ"ל רשת צוהר הלב, .רשת ארצית מובילה לחינוך וטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים. רשת שמבקשת לא להשאיר אף ילד בלי לצפות ממנו שיגדל להיות האדם החד פעמי והמיוחד שהוא שהוא נועד להיות.  זו שיחה על  הורות ועל ציפיות ריאליות, על החוויה של להרגיש "אחר", ועל מפעל החיים של אדם שמבקש לעזור לכל ילד למצוא שייכות, בית, מסגרת.

פרק 161 הוא אחד מתוך 4 פרקי מיני סדרה , בחודש ינואר – במסגרתה אנחנו מבקשים  לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר.