זוכרים מה היינו עושים כשהיינו ילדים והיה נשמע הצלצול המשמח של ההפסקה? היינו רצים החוצה לשחק.

ידענו שהמשחק הכרחי לנו, כדי שנוכל לחזור ולהתייצב מול האתגרים שלנו עם כוחות מחודשים.

בכלל,כשהיינו ילדים, רוב הזמן מה שעשינו היה לשחק. העולם היה מגרש משחקים ענק. שיחקנו כתינוקות על השטיח עוד לפני שקראו לו "אוניברסיטה", שיחקנו בארגז החול, בבובות במכוניות, ובחצר, ועם החברים בשכונה. בגיל ההתבגרות עוד שיחקנו קצת בקבוצות, כדורגל או כדורסל, או משהו כזה שיש לו "חוג" (כי היה מותר לנו ללכת לחוגים)

היה לנו זמן לזה, והיה גם אשראי.

מתישהו לאורך הדרך זה נפסק, באופן מצער. התחלנו לעבוד, להיות רציניים, התחלנו לפצל בין עבודה למשחק, בין זמן שמנוצל למשימות ומטרות, לבין זמן של הנאה וחדוות משחק. ואם זה קרה לנו – איבדנו משהו יקר ערך.

ד"ר סטיוארט בראון, פסיכיאטר אמריקאי והמומחה הגדול בעולם בחקר ההשפעה הנפלאה של המשחק על הנפש שלנו  – אומר שמשחק הוא כמו חמצן בחיים שלנו. אנחנו מבינים את חשיבותו רק כשהוא מתחיל להתדלדל.  במעבדה שלו לחקר משחקים הוא חוקר את ההשפעה הנפלאה של משחק על המוח שלנו, על הקשרים הבינאישים שלנו, על יכולת הלמידה שלנו, ועל הסתגלות חברתית בריאה.  ועל זה נדבר היום – על האפשרות לשפר את החיים שלנו בכל תחום, וגם להגביר את שמחת החיים- באמצעות שילוב של משחקים בחיי היומיום שלנו.

האורח שלי, אור ברנט' הוא משחקולוג. יש מקצוע כזה. ב20 השנה האחרונות הוא מלמד ארגונים וגם אנשים פרטיים – להכניס משחקים לחיים שלהם, ל"משחק" את החיים, הוא משתמש במשחקים ככלי להשגת תוצאות, ללמידה קוגנטיבית, להתפתחות רגשית, ככלי  לביסוס של הרגלים חדשים, וגם ליצירה של שינוי חיובי בחיים. בשיחה משמחת במיוחד אנחנו מביאים רעיונות וגם טיפים שיעזרו לכם להגביר את החמצן בחייכם באמצעות משחקים