לרגל הסתיו המבצבץ, והרוחות שהוא מביא איתו (ולפעמים גם מצב הרוח), חשבתי שזו הזדמנות מצויינת לדבר על אחד משרירי הנפש הכי חשובים לנו – על היכולת להיות גמיש. לעמוד בסערה, לדעת להתאים את עצמנו לתנאי המשחק המשתנים.

כשאנחנו פוגשים את המציאות שלנו עם נוקשות ועם תנאים מוקדמים מראש – של "איך הדברים היו אמורים להיות", אנחנו נידונים לסבל ולאכזבות בלי פוסקות : גשם ירד באמצע החופשה ביוון, הבוס יתגלה כאיש בלתי נסבל וינפץ את כל מה שחשבתי על המשרה הנחשקת שזכיתי בה, חיי הנישואין יתבררו ככאלה שיש בהם גם ימים מעוננים, רחוק מהבטחת ה"חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה", המנה שכולם היללו תהיה תפילה לחיכי – שוב ושוב החיים יפתיעו אותי ויעבדו לא כמו התוכנית.

המקורות היהודיים יודעים את זה. בתלמוד במסכת תענית – מופיעה ההמלצה: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז".

על כך מבוסס גם הספר החדש שלי – "הקנה והארז" שהוא משל מחוייך על כוחות הנפש הנדרשים מאתנו כשהשינוי דופק בדלת, כשהשמים מרמזים על סערה מתקרבת.

בפרק הקצר והחגיגי הזה – אני משרטטת קוים לדמותה של הגמישות הנפשית, ולשאלה מיהו אדם חזק באמת, משתפת אתכם בתהליכי ההשראה והיצירה שהובילו ללידתו של הספר, ולקינוח גם מספרת ושרה.