מכירים את ההרגשה הזו – שאתם עומדים לפני משימה חשובה לכם, משהו כמו ראיון עבודה, דייט שאתם מאד מתרגשים לקראתו, מבחן בבית ספר,  או פרזנטציה בפני קהל – ופתאום אתם מרגישים שזה גדול עליכם, אתם מתמלאים באימת הכשלון-מראש, בהתקפון החרדה שמתלווה לזה, היובש בפה, תחושת ה"חלושס", ובעיקר המשאלה לעוף מכאן..

מכירים את זה? 

קוראים לזה "חרדת ביצוע" והיא מציפה אותנו לפעמים כשאנחנו במצבי מבחן- במצבים מלחיצים שבהם אנחנו נדרשים לתפקוד שיא.

משחקי האולימפיאדה מספקים לנו אחת לכמה שנים הזדמנות מרתקת לחקור את היכולת האנושית לתפקוד שיא במצבי לחץ. אולימפיאדת טוקיו הביאה לקדמת הבמה גם מופעים מסוג חדש –  רגעים שבהם ספורטאים גדולים מודים שקשה להם,  שהם לא עומדים בלחץ.  סימון ביילס  זעזעה את העולם עם ההחלטה שלה לפרוש באמצע אחת התחרויות מתוך בחירה לשמור על בריאותה הנפשית. היא היתה אנושית פתאום. ואת זה אנחנו מכירים כולנו   – את המתח הזה בין הרצון לתפקד, לעמוד במשימה ולהצליח באתגר שלקחנו על עצמנו –  לבין הרצון לוותר.בפרק

הנוכחי אני משוחחת עם ד"ר שרגא שדה פסיכולוג ספורט ופסיכולוג חינוכי , הוא  מרכז את תחום הפסיכולוגיה באקדמיה למצוינות בספורט בוינגייט. מנחה ומלווה פסיכולוגים וספורטאים ביחידה לספורט הישגי של הוועד האולימפי.

שוחחנו על תפקוד במצבי לחץ, על חרדת ביצוע ועל מה שיכול לעזור לנו לפוגג אותה. דיברנו גם על החשיבות והתרומה של ספורט לחיים של כולנו, על תחרותיות לעומת הישגיות, ועל הלווי שכל אדם זקוק לו אחרי נפילה, כדי לעלות מחדש על המסלול.