לבחור לא להגיב

הדבר הראשון שהפתיע אותי במפגש עם "הלוחם ללא חת" הזה – היה השקט הנפשי שקורן ממנו, וגם החיוך הזה, של הילד.

זה היה מנוגד מאד לתמונה שלו שנחקקה לי בזכרון, זו שגם מפארת את העמוד הראשון באתר שלו – תמונה עוצמתית וכמעט מפחידה, הוא מצולם בה ברגע אחד מתוך רבבות רגעי קרב בחייו, עומד שם לוחם אימתני, עם עיניים רושפות, פה פעור בחדוות מלחמה וידיים של "אטלס" שיכול לשאת את כל כובד העולם.

כשהתיישבנו להקליט את הפרק ביקשתי ממנו להעביר את הסלולרי למצב של "שקט" והוא ענה בחיוך "אין בעיה, אני תמיד על שקט".

"יש כל כך הרבה הודעות וטלפונים והצקות. אני רואה את כולן, אבל בוחר מתי להגיב"

והופה,

ידעתי מאיזו דלת נכנס לשיחה הזו.

כי נדירים האנשים שבתוך עולם מלא בגירויים ודרישות – יודעים גם להתאפק.

לבחור מתי ואיך להגיב.

אנשים שיודעים גם להגיב, וגם להיות "לא תגובתיים".

זה רק אחד הניגודים שמאפיינים את האיש המקסים הזה, שהוא אחד הספורטאים הגדולים שצמחו כאן, איש שמפעמת בו רוח לחימה יוצאת דופן, אבל כל מי שמכיר אותו בחיים האמיתיים יעיד עליו "שאם אריק אי אפשר לריב"