אנשים טועים לחשוב שאופטימיסט הוא אדם שרואה בכל דבר את החיובי, כזה שאומר תמיד "הכל דבש".

מין "משקפופר ורוד".

אבל ההגדרה הפסיכולוגית של אופטימיסט שונה.  לפי פרופסור זליגמן, מגדולי החוקרים בתחום, אופטימיסט הוא אדם שבזמן משבר מסוגל לומר לעצמו – "המשבר הזה יחלוף, הוא זמני, אני אלמד ממנו משהו". 

דינה דואדי עונה בדיוק להגדרה הזו. היא התעוורה בשנות העשרים שלה בעקבות מחלה גנטית, אבל בנתה לעצמה חיים מלאי אור ומשמעות. היא רפלקסולוגית מהבכירות בישראל, אצנית מרתונים שקוטפת מדליות, ומטפסת הרים.

"אני מאלה שאומרים שהחיים – זה לא לכל החיים", היא אומרת בחיוך מלא גומות חן. 

בראיון לעיתון אמרה פעם "החיים שלי הם תחרות של האור בחושך,  בכל צומת קשה בחיי היתה לי הבחירה לוותר או להיכנע ותמיד בחרתי לגדל אופטימיות.

 נפגשנו לשיחה מרתקת על התחרות של החושך באור, על האופן שבו הם שזורים זה בזה ועל היכולת לזהות שוב ושוב איך כשנסגרת דלת, בו זמנית נפתח חלון.