שירלי יובל יאיר
טל: 052-6747779
shiryy@gmail.com

"שומעים בקולך"

סדנת שירה לנשים

"שומעים בקולך" היא סדנה חוויתית הקושרת בין השיר – לנפש.

הסדנה משתמשת בחוויה המענגת של לשיר – ביחד ולחוד, בדואט ובמקהלה – כדי ללמוד משהו חדש על עצמנו – על הדימוי העצמי שלנו, על האופן שבו אנו נוכחים בעולם, על מערכות היחסים שלנו, על רצונותינו הכמוסים ועל מה שמשתיק אותנו.

במסגרת כל מפגש המשתתפות מתנסות בשירה ובלווי מוזיקלי. הן מאמנות את שרירי הקול ואת שרירי הנפש,

בין השירים משולבות שיחות על ההיבטים הפסיכולוגיים והרגשיים המשתקפים בקול, ועל הסיפור האישי שקשור לשיר.

הסדנה מיועדת לנשים שאוהבות ונהנות לשיר, לנשים שחוששות לשיר ובעיקר לכל מי שסקרנית לגבי עצמה.

אין צורך בידע או נסיון מוזיקלי מוקדם

משך הסדנה – 12 מפגשים של שעתיים, בקבוצה אינטימית בסטודיו בהוד השרון.

קבוצה חדשה נפתחת ב 15.11.2016, בימי שלישי ב- 20:00

לפרטים והרשמה, שלחו מייל ל: shiryy@gmail.com או צלצלו 0526-747779

 מתוך ראיון ב"ערב חדש", ערוץ 2

אני שרה מאז שאני ילדה.

השירה היא אחד התענוגות של חיי.  עבורי זו חוייה פיזית ורגשית גם יחד.

הגוף מתגייס למשימה באמצעות הנשימה, מתרי הקול, חללי התהודה של הפנים

אבל גם הנשמה מעורבת- כי שירים הם מקפצה חזקה מאד לזכרונות ולרגשות שלנו.

במהלך השנים, הקול שלי, צמח יחד איתי. מקול קטן וילדותי של נערה שחששה קצת לגדול – בגרתי, השתחררתי ולמדתי להעז.  ככל שהתפתחתי כאדם, כך השתחררה גם השירה שלי, הקול שלי נשמע מלא יותר, גדול יותר, מעניין יותר.  ויכולתי לראות את עצמי ואת אישיותי משתקפים אלי דרכו.

להמשך קריאה

מתוך מכתבים של משתתפות הסדנה  –

 

מומלץ לכל אישה שמתעניינת בעצמה.

אחת מתחנות חיי המקסימות ביותר

אני ממליצה מאוד מאוד מאוד

סדנא בלי גיל

תיידעו את חברותיכם אלונה

שירלי יקרה

במפגש הראשון שלנו כתבתי לעצמי שהייתי רוצה שהקול שלי ישמע כמו געגוע. שאפשר ואוכל לגעת בנימי הזיכרון העדינים שחוזרים ומזכירים לי את כוחו של הגעגוע. המנגינה של הגעגוע כוללת את הכמיהה החוזרת ונשזרת בחיי – הכמיהה לגעת. אינני יודעת מה חשבתי שיקרה כשאתגעגע בקול רם, אבל כאשר זה קרה, משהו בי פגש משהו בי ובך ובנו והכה בגונג וסרב להירגע

אני, קולי געגועים

"אני מצטרפת להתרגשות שאוטפת את כולנו סביב ההתפתחות אישית והקבוצתית שמתרחשת משבוע לשבוע.

נוצר מגע עדין ועמוק ביננינו שמחמם את הלב.

אני גם רוצה להודות לכולכן ולך שירלי על חוויה מרגשת ומעצימה שאני חווה בסדנה שמאפשרת לי להכיר קולות שלי שלא הכרתי

ולחיות בשלום עם הזיופים שלי ואף להינות מהם. :-)

תודה גדולה"

תודה על הזכות לשמוע ולהשמיע

תודה על האפשרות להשתלב עם הקולות או להיות בשקט גם בתוך הקולות

תודה על האפשרות להתבונן בבחירות שלי ושל הנשים שאיתי

תודה שאני בין נשים שופעות ומעוררות השראה

כל אחת בדרכה

יקירותיי,

תודה על השיתוף של התחושות הכי עמוקות, הכי כמוסות, מרגשות ונוגעות.

השעור האחרון אכן היה משמעותי במיוחד והותיר אותנו עם תחושות חזקות ומעוררות מחשבה…. ואני חשה שאני יכולה לחוש כל דבר, להשמיע כל קול, גם כשהוא נשבר, מתוך חוויית חוסר שיפוטיות, קבלה ותמיכה מלאה.

תודה על כך.

מתגעגעת כבר ליום ה'…"

שירלי יקרה

שנים ארוכות שאני משתעשעת במחשבה לפנות לעצמי "זמן שירה" – מעבר ליללות המקלחת…כזה שאוכל להתענג עליו, כזה שאינו מכוון החוצה אלא פנימה, כזה שיעזור לי לבטא את מה שאין בו מילים והוא פועם ורוטט ומבקש לצאת.

ימיי חמישי בבוקר היו עבורי מעוררים ומרנינים – מפגש, חימום, שירה, שיתוף, למידה, הקשבה, המשגה, תנועה על ציר הזמן – ומגע עם עולם הנע בין הפנים לחוץ כאילו יש כזה דבר… את היית שם נוכחת, מקצועית, חמה וקלילה –  מזמינה כל אחת בקצב ובסגנון הייחודי לה אל המרחב שנפתח אט אט בנינו. במפגש האחרון ניתן היה לחוש ולשמוע בבהירות מה רבה הדרך שעשתה כל אחת. והיה גם רגע של כאב, במגע עם הקול השר, באזורים מסוימים שלו אני נוגעת בכאב ראשוני, לא מוכר, אבל יודעת שהוא שם – האם לכך כיוונת במפגש התשיעי? מקום שם נחרך לנו הקול ונשבר בתוכנו ?

ותוהה האם לעשות עוד צעד? ולמען מה ?

אני שמחה על הסדנה שלנו, על המפגש אתך ועם המשאלה שלי שהתממשה לה,  לרגע קט יודעת שזה עוד סימן דרך במסע החיים שלי

תודה וחיבוק גדול ומוקיר

שירלי יקרה

"את באמת משהו מיוחד!!!

מאוד מאוד נהנתי מהשתתפות בסדנה ומהנחייתך, היא תלווה אותי שנים ארוכות, אני בטוחה.

תודה לך על הכל: על הליווי המתנגן, ההכוונה הרכה, הכלה שמעצימה ומחזקת, עידוד ורגישות, החיוך המקסים שלך, השירה המלטפת  הבטחון שאת משרה והתחושה שאיפשרת להיות מי שאנחנו עם זיופים, אי דיוקים , צרידות וקושי ולהרגיש עם כל זה הכי מוצלחות ומוכשרות בעולם

חיבוק גדול"

הי שירלי יקרה

הסדנה היתה עבורי חויה ושיעור מרתק

מבחינתי, היה זה השילוב יוצא הדופן של המהות בה עסקנו, מנחה מופלאה בהיבט המקצועי והאישי כאחד, והקבוצה הכל-כך איכותית ומיוחדת שהתמסרה לתהליך.

למדתי הרבה, ונשארתי עם עוד הרבה חומר לעבודה, לשירה ולמחשבה.

היו לי הזכות והעונג להכיר אותך, להיות איתך, ללמוד איתך, ולנשום את האויר הטוב שאת מביאה עם הצלילים והמילים

שוב,

תודה על המה ועל האיך.

חיבוק גדול ונהיה בקשר

שירלי יקרה

מהרגע הראשון בו התקשרת אליי כדי לתת לי פרטים על הסדנה (כשאני בכלל התכוונתי רק לברר באופן כללי) ואמרת שיש מקום אחד ואחרון שנשאר – היה לי די ברור שהוא שלי, נשמר במיוחד בשבילי – IT WAS MEANT TO BE היה לי ברור שזה כל-כך נכון ומתאים עבורי!

כמו שאמרתי גם במפגש, העובדה שלא נתבקשנו להציג את עצמנו באורח המקובל – מצב משפחתי, תעסוקתי וכו', יצרה בעיני מרחב מאוד פתוח ומאפשר לכל אחת להיחשף בדרכה ולפי הקצב שלה ולפי הדרגה שהיא מוכנה לה. זה מאוד מצא חן וגם היה מאוד נכון בעיני.

בכלל, הדבר העיקרי שאפיין בעיני אותך ואת הדרך בה הובלת אותנו היה החופש, החופש להיות, וגם החופש לא להיות. מדהים איך כל-כך מהר נוצר בין כולנו איזשהו מתחם מאפשר ובטוח, כמו רשת ביטחון סמויה שאפשר היה בקלות לתת לעצמנו להעז ולהסתכן בתוכו, מתוך ידיעה שלא יתנו לנו ליפול. ואני כמובן נותנת לך את הקרדיט לכך.

אהבתי את הרגישות והעדינות בה ניסית לגעת ולפתוח נקודות חדשות למחשבה, להאיר זוויות, מתוך מקום מאוד "בגובה העיניים" ולא יודע כל ומתיימר (מה שראיתי כבר אצל מנחי סדנאות כאלה ואחרים). נדמה לי שהבחנת שיש בי מידה מסוימת של אינטואיציה ונטייה לחשיבה פסיכולוגיסטית (מודעת לזה ומסרבת להצטנע בעניין, מותר לא? ). מתוך המקום הזה יכולתי להבחין מהצד איך את מובילה את חברותיי מאוד בעדינות, לא מעמתת אותן חזיתית עם תובנות והארות, אלא מאוד זהירה ומאוד מכוונת .

התגלית הזו של עד כמה הקול שלנו מבטא למעשה דברים הרבה יותר עמוקים והקשרים יותר נרחבים מאשר "שרה יפה או לא יפה", די מדהימה בעיני. אני חושבת שבהחלט מצאת כאן דרך גישה מאוד ייחודית למעמקי הנפש, במידה מסוימת היא אפילו דרך קיצור כזו, שמובילה הישר לליבה, מעין דרך אקספרס.

בעיני המפגשים עצמם היו קצרים מדי, הייתי שמחה אם היה ניתן לנו לשיר יותר בכל מפגש ובכלל, אם הסדנה הייתה ארוכה יותר. או במילים אחרות – טעמתי, היה לי טעים, אבל רוצה עוד, לא הספיק לי!…

תודה מעומק על הלב על החוויה המשמעותית. את אדם יפה בעיני, מבפנים ומבחוץ ואני מאוד שמחה שזכיתי לפגוש אני לא אומרת שלום,

כי אני מאמינה שעוד ניפגש….

המפגש הקבוצתי היה חוויה משמעותית עבורי. התהליך בקבוצה והעוצמה שיש בה נגעו בי" התאמנתי והתנסתי בלהחשף בקוצה ומצאתי שזה לא כל כך נורא ואפילו נעים היה כח נשי חזק עוצמתי מבין ותומך ונתן הרגשה טובה

כל אחת נגעה בי, ריגשה אותי והפגישה אותי עם עצמי למדתי להקשיב להתבונן ולראות את המקום הדומה והאחר תודה לכולן על השיתוף וההקשבה על הרגישות והחשיפה

הרגשתי שאני מתחברת לעצמי למקומות שמזמן לא נפגשתי איתם וזה היה נעים ואותנטי השירים היו נפלאים נהנתי לשיר וזה היה משהו מאד ממלא עבוריהקול במפגש היה גם מאד מטאפורי עבורי אבל השירה הייתה עונג גדול בעיקר בביחד שלה

שירלי את היית נפלאה בהנחייה, בצורה הבהירה והמדויקת בה את מצליחה לומר את הדברים עם המון מקום ורגישות לכל אחת ובמקצועיות רבה!"

בנות יקרות ושירלי שדרכה למדתי להיות קשובה לקולי

קודם כל תודה גדולה לכולכן, על המקום הבטוח, המאפשר והנעים שמצאתי בימי שני בערב.  וזה לא מובן מאליו לבוא לחממה שכזו, עם שונות שכל כך חברה לה יחדיו. עם המון נתינה וקבלה, חום ואהבה, אכפתיות אמיתית ומרחב בטוח גם לשתיקות שבין הצלילים.

שירלי, תודה שלימדת אותי שגם זיוף הוא צליל נפלא. זהו המקום של האותנטיות והרשות להעז ולהיות עצמי. וזה לא היה קל לעבור את הרשות הזו, וכרוך בכל הקולות של המותרים והאסורים, והמה יגידו והאיך זה בכלל יתקבל. ולשמחתי משהו בנועם הליכותיך, ובחוטים העדינים שטווית איפשר לקבוצה להיות כמו רשת בטחון, שגם ליפול לתוכה זה מקום מאפשר ובטוח.

תודה על המקום לגדול בו אחרת. על הקולות ששמעתי, שהשמעתי, על תיבות התהודה החדשות שפתחתי בתוכי גם לאחרים, ועל אלה שאני עדיין יודעת שהן קיימות, ויש לי מפתחות והן גם תפתחנה. אני שמחה על היותי שותפה לתהליך הזה של הקבוצה.

אני מרגישה שחוויתי צמיחה ממקום אחר, וננגעתי במקומות שבהם לא הייתי ננגעת. הוקשבתי אחרת, ואפילו איפשרתי לאחרים לקבל ממני. איזו עוצמה. בנות אתן מקסימות.

ואותך שירלי אני פשוט לוקחת בבקבוק, כדי שתהיי לי לדרך. כי מי לא זקוק לאופטימיות, לשיר שבקול ובלב, לנועם ההליכות שלך, ולמגע הקסם המרפרף והלא פוגע אך כל כך נוגע? הייתה לי הזכות להכיר את כולכן שוב תודה מכל הלב

 

"כשיצאתי לדרך ביקשתי לשחרר את הקול הכלוא, או אולי – לעלות על הדרך לירושלים

ולהינות ממנה סוף סוף.  ביקשתי להתחיל לשיר.

עכשיו אני מתחילה לשמוע את הקול השר שבתוכי, והוא כבר לא נמוג… הוא מתמוגג!

תודה!

שירלי יקרה,

מוצאת עצמי חושבת איך ומה לכתוב..על הסדנא…..

אתחיל מהתחלה ערב אחד תוך כדי שמיעת שירים וקליפים במחשב, צדה את עיני הודעה קטנה "סדנת שומעים בקולך"…- מיד הקלקתי כדי לראות במה מדובר…

מתוך סקרנות ומתוך אהבתי לשירים, לשריקה, ולמוסיקה….

מהר מאוד מצאתי עצמי מחייגת למספר שהיה רשום, ….השארתי הודעה…חזרת אלי ונתת לי פרטים ושאלת..מהיכן? גיל? תחום עיסוק וכו….

העלתי בפניך את ענין המרחק…כתושבת הדרום…

הצעת לי לנסות, להגיע לשעור ראשון ולבחון את הנסיעה המרחק, וההתאמה לסדנא….

עדין לא הבנתי שמדובר בנוסף לשירה גם "לעבודה"…כל שבוע משימה, דינמיקה קובצתית, הבאת שירים, כתיבה, מחשבות…..

לאט לאט מצאתי עצמי בתוך מסע התבוננות דרך השירים, הקול, התרגילים,

מסע אל תוך עצמי…..תקופות בחיי, ילדות, נקודות אור, ונקודות חושך……

בחיי….המון חומר למחשבה….

זו היתה עבורי חוויה אדירה של התרגשות, כאב, בכי, צחוק, הקשבה, פירגון, קבלה

ולעיתים גם אי נוחות…

רוצה להודות לך שירלי,  על ההנחיה, על המילים,  השירה,על האירוח, על החום,

על מה שאמרת לכל אחת ואחת מהבנות בקבוצה…..ונגעת בכל אחת…

ולבנות היקרות תודה על ששיתפתן, סיפרתם, הבאתם…מצאתי עצמי בכל אחת מכן

ולוקחת לי צידה לדרך…..

שמחתי להכיר כל אחת ואחת מכן.

אוהבת אתכן!

לאורך כל הסדנה , עם עצמי ובעיקר מתוך החויה של חברותי לקבוצה, ראיתי את המשמעות של החויה 'להיות נשמעת' ולא פחות חשוב 'להשמיע'.

יכולתי לראות , שבצד היותי משמיעה ונשמעת, ואולי דוקא בגלל זה, אני לא נבהלת כשהקול שלי נסדק, נשבר. גם כשזה קרה לי כילדה וכנערה.

למדתי עוד על יכולתי לאבד את המנגינה, בחיים זה יהיה הקול המטפורי. עוד למדתי, שבשיר כמו בחיים, אני מישירה מבט ואומרת 'איבדתי את המנגינה' (שכחתי מה רציתי לומר, אבד לי חוט החשיבה…), מחפשת, נעזרת, מוצאת וממשיכה. וכך, החוויה היא שקולי ממשיך ונשמע.

למדתי עוד על הנוכחות בשקט , שלי ולא פחות של חברותי שהתבוננתי בהן, שמעתי אותן וחשתי את קולן גם בשקט, גם כששרו בווליום נמוך, אבל בעוצמתיות מופלאה.

נפגשתי בעצמי עם יכולתי להשתיק את האחר, יכולת שכבר שנים לא היתה בשימוש. הייתי קצת מופתעת כי לא התכוונתי להשתיק. ללמדני, שלא תמיד יוצא כמו שאני מתכוונת – במהות ובעוצמה. לפעמים זה לטובה ולפעמים – לא. בכל מקרה, מקום להתבונן ולראות שלעיתים אני יכולה לקחת בידי מכחול, כן ההוא מהדימוי של סוף המסע, לשחק עם הצבעים, לא רק 'לשפוך את הצבעים'.

ומעל לכל, שוב ושוב חויתי את נגיעתם של הצלילים ושל המילים.

מוסיקה בכלל, ושירים בתוכה, היו ויהיו עבורי תמיד מי שמהדהד בי והמקום שאליו אני נמסה.

תודה על החויה ועל הלמידה

שירלי זוכרת שסיכמנו שאני מצטרפת לניסיון כי היססתי? ועכשיו אני רוצה שלא יגמר לעולם… חוויות : ראשית את. גם אם היית מקריאה לי את ספר הטלפונים פעם בשבוע הייתי מוקסמת. חוויה לבלות פעם בשבוע עם יפה ומקסימה כמוך שיודעת לשלב רצינות והומור, תבונת לב ותבונת שכל, המון יצירתיות מחשבתית וכשרון וכל זה מתובל באהבה וכבוד לבני אדם. שנית הקבוצה. מדהים איך בהנחייתך תוך זמן קצר נשים זרות הגיעו לרמת אינטימיות שסחפה גם אותי, הפתעתי את עצמי. הפתיחות של האחרות גרמה לי עצמי להיפתח ללא מבוכה או חרטה, והרגשתי שייכת ואוהבת את כולן. נכון שהמטרה שלשמה חשבתי שכדאי לי להצטרף לסדנה לא הושגה. ייתכן גם שבתת ההכרה כלל אינני מעוניינת להשיג אותה אבל לעומת זה, כמו שכתבתי, אני לוקחת אתי מהסדנה חוויה אדירה. תודה על ה-כ-ו-ל

לחברותי למסע

בחרנו לבוא . ישבנו במעגל, נשמנו עמוק.

למדנו לגלות תיבות-תהודה בחללי גופנו וביקירים בעולמינו.

עשינו עם השפתיים קולות של ילד שמסיע משאית בעליה.

וכששרנו בטונים הבטוחים והיפים שלנו נקראנו להעז ולצאת מאיזורי הנוחות שלנו

לתת לכל הקולות והרגשות לצאת.

למדנו לעמוד ו"לזרוק" את הקול שלנו רחוק קדימה

ולשיר עד שירעד לנו האף.

שאפנו לבטן ונשפנו "מאיפה שמשתין הדג".

שירלי אמרה לנו שאנחנו לא צריכות להיות זמרות. הזמינה אותנו "לזייף בכבוד"

ולשיר כמו שאנחנו כרגע עם המבוכה ואי-הדיוק.

אז שרנו עם חנק דמעות , בגימגום ובשתיקות

עד שהשתחרר לנו ונפתחו העוצמות ושלל הסולמות.

שירלי הביטה ללב פנימה ושמעה את הקולות שטרם בקעו

וקראה להם לצאת .

קראה לנו לנצל את ההזדמנות של המעגל החם .

חם מ אש-המדורה הפנימית של הביחד הזה.

מדורת האומץ לחשוף, לפתוח, לצמוח ולהעז להשמיע את קולנו

ולהקשיב באהבה ובקבלה ובתמיכה לקולות החדשים של החברות ושל עצמינו.

בתקופה זו ובזכות המעגל,

העזתי יותר ויותר להשמיע את קולי

והשמעתו היתה אוטנטית עוצמתית ברורה וללא כעס.

מול הבת שלי, מול אהוב ליבי, מול אמא שלי. ומול עצמי.

למדתי להקשיב טוב יותר לקולות שונים.

היו רגעים בקבוצה בהם צפה בי הביקורתיות שלי…

אך בגלל הפתיחות וגילוי הלב זכיתי לראות אותה הופכת בהבנה בהזדהות ובפתיחות לב.

והלב נפתח

צוררת אני את כל החכמה וכוחות הנפש

את היופי ואת האמונה בשינוי

את כל סיפורי חייכן שפתחתן בפני.

את כל השירים

והמתנות

תודה לכולכן…..

שירלי, את מדהימה.

אני לא יכולה להכביר מילים.

זה מזל גדול שלי שמצאתי אותך בדיוק בזמן הזה.

אינ לא אשכח את המשפט הראשון שאמרת לי בשיחתנו הראשונה

שאין מקריות, ושזה הזמן הנכון וכו'.

זה פשוט ככה.

חזרתי הביתה, איך לא, כועסת על עצמי, על זה שזה מה שהצלחתי להביא מעצמי, מכל הסערה שלי.

אבל כן, אני צריכה לחשוב על זה שזה צעד ראשון…

שוב, תודה.

שירלי,וחברותי לסדנא.

הגעתי בזמן הנכון למקום הנכון.

היה לי חשוב להביא אותי אוטנטית עם הצדדים השונים של אישיותי:קצת שיטחית,קצת שטותניקית,קצת ריגשית,קצת הגיונית ועיניינית, קצת עם עומק ,קצת ילדותית ,קצת נשית קצת יפה ,קצת לא…ועוד ועוד.

הרגשתי איתכן נוח ופשוט להיות אני. תודה לכל אחת מכן.

כמו שאמרתי לכן אתמול בכל אחת מכן מצאתי קצת מעצמי.

ושירלי! שילבת את השירה עם הפסיכולוגיה בצורה חכמה ,נעימה, מכילה, ואוהבת.תודה!!!

היה לי עונג לעבור את החוויה הזו איתכן.

השמעתי את קולי על כל הגוונים שבו!

"יש משהו כל כך יפה ומיוחד בפגישות של נשים.

ביכולת שלהן לגעת, להתחבר, להאזין,להרגיש.

ממרום גילי ,העולם הפנימי שלי (ברובו, לא כולו) כבר מזמן לא מרגיש לי "עולם סודי"

למדתי שתמיד כשאספר על עצמי יהיו כאלה שיוכלו להתחבר לגווני ריגשותי ואף להיסטוריית חיי.

זה תמיד מלמד אותי.

החיבור, שעשתה שירלי לעולם הקולות והשירה הנובע מתוכי ,היה מהמם , מאתגר וחשוב ביותר עבורי.

קיבלתי כיוון, הנחייה, אתגר ובעיקר פידבק.

שוב פגשתי את עצמי במקום שאני מכירה  היטב ,באופן בלתי צפוי לחלוטין ודרך מדיה חדשה."

"האמת, נמשכתי מאוד (גם מתוך סקרנות) לרעיון של סדנה קבוצתית המנסה לגעת בנבכינו באמצעות שירה, שהרי מה יכול להיות יותר "נוגע" ממנה?? הגעתי למפגש השני, לכאורה כבר קצת אאוטסיידרית. מצאתי חבורת נשים שהצטיירה לי כמגובשת, כאילו הכירו זו את זו עוד מקודם. אני זוכרת שתרגיל החימום לא נתן מקום לשום "הרהור כפירה" בעניין השתייכותי לקבוצה. צללתי אליה מהר ומיד. אינני חשודה כסובלת מפחד קהל, אך במהלך הסדנה, ברבות המטלות, הבנתי כי בכל זאת קשה לי לעמוד מול קהל ולהתגלות בחולשתי (ולענייננו – בעיית הצרידות שלי). כל כך חשוב לי הדיוק, או איך זה שאני, בעלת שמיעה אבסולוטית, לא יכולה לקול שיוצא מגרוני, ומנפיקה זיוף נוראי שכזה, והעדפתי לשתוק במקום לשיר "סולו". זה היה חזק מכל רצון שלי לשיר… עם זאת, החיפוש אחר שירים, הבחירות שלי ושל האחרות בהנחייתך, הובילו אותי לקלוף גלד ועוד גלד בקבוצה מחד ולהזדהות כמעט מלאה עם כל אחת מבנות החבורה מאידך. הרגישות הרבה שהלכה ומילאה את חלל הסטודיו העצימה מאוד. הסדנה היוותה עבורי חוויה רגשית עמוקה, מין אי פרטי שיוצאים אליו כי רק שם עוד אפשר להעלות את העבר (בפומבי ובחדרי הלב) מבלי להפריע את מנוחת הסובבים אותי ביומיום, ואני בטוחה שהחיזוקים איתם אני יוצאת מכאן יביאו אותי לשבת בחברה ולפצוח בשיר כשאני "מצפצפת" על "הביצוע"…

שלום שירלי. באתי לסדנה במטרה אחת: לחזק את הביטחון העצמי שלי. לשיר אני אוהבת, אבל בכל זאת לא עושה את זה סתם להנאתי… חששתי שלא אהיה מספיק בעניינים מבחינת מוסיקה פופולארית עכשוית… אבל לא היתה סיבה לחשש זה. ועם השירים שהבאת יכולתי להתמודד בכבוד… לגבי המטרה שהצבתי לי: הגעתי מבחינתי להישג ממשי ומאוד יפה תוך זמן ממש קצר. התהליך היה רציף וטוב. נהניתי מכל מפגש והשתדלתי לבוא מוכנה כדי באמת להפיק מהקורס. פריצת הדרך הגדולה היתה בשיר לפני שבועיים שגם בדיעבד לא ממש ברור לי מאיפה בא הקול הזה. הלוואי שאצליח עוד לשחזר אותו בעתיד.

".ממקום שמח הרוצה שוב סוף שוב לתת ביטוי לקול ולשיר – לשיר בשמחה וקצת ללמוד על הבחירות שלי..בלי כובד או ציפיות להיכנס לעומק , מצאתי את עצמי במקום הנכון ברגע הנכון . לאורך הסדנא הייתי מטולטלת לא פעם… , הפעם הראשונה הייתה כשנגעתי במפגש שלי עם אבא שלי וכששרתי בלדינו חשתי את הדהוד התהום הפעורה בבטן , קול עמוק וצרוד מעט שהזכיר לי בתחושות את הצעקה שיצאה לי מהבטן כשילדתי את ילדתי הבכורה…. למפגש הסיכום רציתי לשיר את "היי שקטה" שנוגע בי מאוד ופעם בכיתי ממנו דווקא בתקופה שאחותי הייתה במשבר ,אבל לא רציתי להיות כבדה רציתי לחזור אל האני האופטימי שלי ופניתי לשיר של לולה "ימים של שקט" ואיזה יופי הוא גם קליל כזה ונעים לי לשיר אותו …ואז אני מגיעה לבית האחרון הנה הם באים ימים של שקט , שנינו כאן ביחד על ההר, המים כבר ירדו ויש כבר קשת …והשורה האחרונה …אפשר לקום ,סוף העולם ניגמר.. אני מתפרצת ללא שליטה בבכי מרורים ארוך וקולני , ומרגישה ששנתיים לא הצלחתי לבכות ככה כמו ילדה … אני יודעת שזה היה חשוב ,כי היה לי ממש קטע עם זה ,עם אי היכולת להוציא את הבכי עד הסוף. זה מדהים ששירים עושים לי את זה ולא החיים עצמם אבל ,זה מה שזה.. סוג של מבול דמעות שאני מקווה שיש כבר קשת … שירלילו ..אני מרגישה שרק התחלתי, מה עם להכנס לעובי הקורה על אמא שלי ,על הבנות, אני עדיין לא יודעת מה אני אעשה עם זה אבל ממש לא רוצה להפסיק . אין לי מספיק מילים ומחמאות להרעיף עליך , את פשוט נהדרת . אני אוהבת אותך בכל ליבי ,תודה

שירלי במפגש הראשון הרגשתי שאין לי מכנה משותף עם הבנות, שכנראה הקול שלי שונה מאוד משלהן ולא יהיה חיבור, החלטתי לתת צ'אנס והופתעתי, למדתי לשיר גם המקומות שפחות נוחים לי או שמרגישים לי כלא מתאימים, מסתבר שיש לי קיום שם, מותר לי להיות שם גם אם זה לא מושלם. הפתעתי את עצמי בקבלת הלא מושלם ולעיתים אפילו לראות אותו כמושלם בדרכו הוא. ועכשיו אף יותר.. ובמישור הפרקטי והפשוט ביותר, תמיד נהניתי לשיר.

שירלי היה לי נעים לשיר אחרי כל כך הרבה שנים ולהיות במחיצת אנשים שמקשיבים. והייתי חוזרת הבייתה מכל מפגש מלאה באדרנלין. אני חושבת שהקבוצה הוציאה את הטוב שבי. אני מודה שזה לא קרה מיד והיה לי קצת קשה בהתחלה. במהלך התקופה נאמר לי בעבודה על ידי עמיתה (מטפלת באמנות) שהשנה קולי נשמע אחרת בעבודה – חזק יותר. כנראה שלא בכדי. תודה.

זמן וקשב. אלה הדברים שחסרים לי כל כך. זמן לעצמי, לדברים שאני אוהבת לעשות. קשב שיש בו פניות שאינה אינסטרומנטלית, אינה פרקטית, אין משימה בצידה. יצירת משבצת של שעתיים בשבוע, לתת לעצמי זמן וקשב, הינה דבר רב ערך. לא תמיד קל היה לי. לעתים חלפה המחשבה לאן זה מתקדם? מה יוצא מזה? אבל בבואי לסכם, אני מביטה על השבועות האחרונים כאל מתנה קטנה שנתתי לעצמי. "פינת רחוב", כמו בשיר מבול של רונה קינן, שבה אפשר לחבק ולעזוב. לחבק חלקים שבי שרוצים להעיז ולקבל ביטוי, ולעזוב את המחשבות על איך נראה, איך נתפס, מה חושבים. אם יהיה לנו רגע.. המטרה שאני רוצה לקחת על עצמי היא למצוא לעצמי, תמיד, ערוץ לביטוי החלקים האחרים שלי, אלה שאינם המיומנויות הרגילות שלי הרטוריות, השכלתניות, הביקורתיות. ביטוי לחלקים האמנותיים יותר, הרגישים, הפגיעים.. אני צריכה מקום קטן להניח כף רגל קטנה ולו לשעתיים בשבוע.

שומעים בקולך – חורף 2011

"יצאתי לדרך לשמוע בקולי …

לא ממש ידעתי איפה הוא … לא ממש תכננתי לשיר

רציתי למצוא את קולי שבפנים

רציתי להכיר אותו ולהשמיע אותו בטוח ויציב.

שמעתי אותו פוחד ומתחבא מאחורי הספה

שמעתי אותו מחכה ליד הדלת ומתבונן

וגם … הרגשתי אותו כמו רכבת שעצרה בתחנה ומחכה. (כך כתבתי בתחילת ינואר)

בדרך פגשתי סיפורי חיים

ראיתי את עצמי דרך עשר מראות שונות

מצאתי את עצמי נמנעת

וגם קצת מנסה ונפתחת, מספרת, מקבלת ידיים שהושטו …

הכרתי והוקרתי את תיבת התהודה המקסימה שהוספתי לחיי – בן זוגי

זה שרואה ושומע בקולי הרבה מעבר למה שאני שומעת.

גיליתי בבהירות את הרצון והצורך הגדול שלי שיראו אותי, שישמעו מה שיש לי לומר

גם אם זה לא מקובל, גם אם זה שונה ואחר

ראיתי כמה גדול הוא המחסום שנבנה כשלא רואים, כשלא מקבלים

ועד כמה אני לא מוותרת במקומות שכל-כך חשובים לי

כמה רחוק אני מוכנה ללכת בכדי שקולי שלי, זה האוטנטי, ישמע.

אפילו כשהדרך מתעקשת, ההזדמנות חומקת והרכבת כבר עברה בתחנה ….

(רק במרץ בחרתי את השיר הזה מבלי לזכור את תחילת הדרך)

שרתי ברעדה ויראת קודש לסבתא ששומרת ודואגת לי שם למעלה

מתוך ידיעה והבנה ברורה שגם את הכוכבים שנופלים אדע לאסוף ולהשיב למקומם אחד אחד

ומכאן מאמצת את מילותיה של אסתר שמיר …

"… קצת אומץ לב

אני אומרת לא יעשה לי נזק

האביב הזה ייקח אותי אל תוך הטוב …

… וכל מה שנזרע אתמול מניב חיים ויופי

דמעות כאב הופכות לדמעות שמחה …"

"הגעתי לסנדה בשלב שבו הרגשתי  שהתרחקתי מעצמי. העבודה, התפקיד ,הלימודים לקחו חלק משמעותי באותו זמן באישיות שלי ולא הרגשתי שאני מכירה את מי שנהייתי.

ראיתי את עצמי כבחורה קרה, מרוחקת, מאד רישמית, חזקה עם המון כח – כל כך רחוק  ממי שאני ומה שבניתי כל חיי.

אחרי שיחה עם חברה טובה החלטתי שאני רוצה לעשות משהו בשביל עצמי להחזיר לעצמי את הכוחות ולהתוודע שוב לעצמי.

למרות החששות שלי, הגעתי והרגשתי כל כך בטחון הרגשתי בית.

לא הייתי מודעת לכמה המוסיקה והקול שלי משמעותיים בחיים שלי, ואיזה כלי מדהים להתבוננות רגשית וטיפולית.

אני אוהבת לשיר, ואהבתי את הקול שלי אחרי פיתוח הקול, זה אתגר אותי לשמוע ולהשמיע.

בפעם הראשונה שבה היינו צריכים להביא את השיר שלנו ,ולשיר אל מול כולם ,כל כך חששתי מהחשיפה. פעם ראשונה מול כולם ,המילים של השיר, המנגינה נוגעת בי בכל נימי נפשי והחשיפה הייתה כל כך מרגשת ועוצמתית. המשפט שנחרט במוחי, זה ששירלי אמרה לי- "כמה עדינות יש בך…"

ופתאום הבנתי שהעדינות והרוך שהיו חלק אינטגרלי מהאני שלי, נעלמו בתקופה האחרונה, והרגשתי איך לאט לאט אני חוזרת לעצמי מחדש.

בתקופה זו בחיי אני לומדת על שיחרור שליטה על חי ועל המאורעות שקורים או לא קורים בחיי.

והשיר השני שהבאתי , הטכניקה של להוציא את השיר בקול חזק ועוצמתי, ולא לשיר לעצמי. הרגשתי שאני שרה לאותו בחור שכל כך אהבתי, כאילו הוא עומד שם מולי ואני מוציאה הכל.. את הכעס, הפגיעות .

ומשחררת, באותו רגע זו הייתה תחושה עילאית.

זה היה צעד נוסף בהתקדמות שלי הלאה לכיוון האושר שלי.

נהנתי מכל רגע מהסדנא, לחוות עם הנשים הכל כך מיוחדות ועוצמתיות ,להקשיב לסיפור שלהן, לעוצמה הפנימית שלהן ולמדתי על מגוון של דרכי התמודדות . בעיקר כמה שמחה וצחוק הוא כלי חשוב ומשמעותי לחיינו. הבנתי שעליי לשנות גישה ואט אט אראה שדברים מסתדרים לטובה.

הסדנא הגיעה בדיוק בזמן הכי נכון ומתאים בשלב זה בחיי.

בכל מיני חוגים,

בסדנאות מודעות למינהן,

בלימודים כאלה ואחרים,

במפגשי פסיכודרמה,

כשנתבקשתי לתת לעצמי "אוסקר" , או לציין איזה תחום הינו התחום החזק שלי, הכישור או הכישרון שהוא מקור לגאווה מבחינתי,

אף פעם, אבל ממש אף פעם,

לא התקרבתי להגיד משהו שקשור לשירה.

יותר מכך אולי הייתי מציינת את השירה כתחום שבו אין לי יד ורגל, תחום שאני לא טובה בו,

אני פשוט לא יודעת לשיר.

נקודה.

והנה פתאום, כאילו במקרה, הגעתי לקבוצה שעיקר עיסוקה הוא השירה. לא רק , אבל בהחלט בעיקר.

והנה פתאום, אני שרה,

אני שרה ביחד,

אני שרה בישיבה, בשכיבה,

בצמד ולבד

וגם לבד בעמידה מול כולן.

וזה לא שאני לא רגילה לעמוד מול קהל.

אני רגילה

אבל בלדבר,

בלספר,

בלספר משהו, שמישהו אחר כתב.

ולכן לא פלא שבחרתי לשיר סיפורים,

לספר שירים,

עם מנגינה, מנגינה אמיתית,שמישהו הלחין

וזה היה נעים.

מרגש,

משונה,

מביך,

אבל נעים.

נעים בגלל הקבלה, בגלל התמיכה ,ההאזנה, התגובות האמיתיות, האפשרות לבחור כל דבר שעלה על דעתי ,בלי שום שיפוטיות ממש באהבה.

אמנם איני מכירה אתכן , אפילו אחרי 10 מפגשים, אבל אני מרגישה שיש בחדר אהבה, מהסוג הכי אנושי והכי בסיסי.

אז כשאגיע למפגשים כאלה ואחרים, אני לא בטוחה שאומר שמגיע לי פרס השירה הבינלאומי,

אבל אני יכולה להפיק צלילים בעזרת כל מיני תיבות תהודה, אולי קוראים לזה לשיר.

תודה

הגעתי לסדנה "שומעים בקולך" לגמרי במקרה, לאחר שמודעה קטנה ריצדה לי על המסך ומשכה את עיני מתוך סקרנות בגלל שם המנחה: שירלי יובל. סתם סקרנות כי הכרתי את השם עוד מהצבא ועינין אותי מה היא עושה היום.

קריאה קצת יותר מעמיקה באתר של שירלי סיקרנה אותי יותר והעירה אצלי דברים שכנראה נדחקו והוחבאו שנים. אחרי כמה מיילים וטלפונים הבנתי שזה ממש לא במקרה נתקלתי במודעה. אולי בשלה השעה.

אזרתי המון אומץ. הגעתי. כבר בדרך הביתה בתום המפגש הראשון הייתי מוצפת. ערבוביה של רגשות -  עניין, סקרנות רבה יותר, וחשש שהולך ומתרחק ומפנה מקום לאמון ותחושה שהולך להיות לי נורא מענין ומרתק.

השילוב המאוד עדין של שירה ושימוש בקול עם נגיעות בנפש ובמה שבפנים בכל מיני רבדים בחיינו בתוך קבוצת נשים קסמה לי והפתיע אותי כמה מהר נתתי לעצמי לזרום.

זה הפתיע משום שאני יחסית בן אדם סגור וסקפטי ובטח שאני לא נפתחת מול אנשים שאני לא מכירה.

מצאתי את עצמי מחכה בקוצר רוח לכל מפגש.ולא מאמינה כמה מהר זה עבר.

גם העיתוי הלא פשוט של הסדנה בתוך הארועים האחרונים שפקדו אותי רק עזר לי להתמודד טוב יותר עם הדברים.

התמיכה והפתיחות לה זכיתי, הסיפורים וחיבוטי הנפש של הבנות ,גרמו לי לחשוב ולראות דברים אחרת לגמרי .כשמעל לכל (ולקול) היה אור שמהבהב בקצה. אור שבניגוד גמור לתפיסתי הפסימית בדרך כלל, משך אותי מעלה לראיה אופטימית ורכה יותר.

ההנחיה העדינה והחכמה של שירלי, שתמיד תובלה בהומור ובנועם גרמו לי לרצות להשאר ולשמוע עוד.

יחד עם שירלי הרגשתי שנוצר באמת מעגל בין בנות הקבוצה. מעגל של אמון תמיכה ופרגון אמיתי.

אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי להציץ לתוך קולי שלי דרך אוזניים ועיניים אחרות . ואני שמחה שניתנה לי הזכות לשמוע את הקולות האחרים ולהכיר את  הקצה של ה"בפנים" של כל קול וקול.

בעיקר אני מרגישה שזוהי רק התחלה ונכון לי מאוד להמשיך ולשמוע את קולי מהדהד לו לעומק….והחוצה!

 

כשאני יושבת עכשיו וחושבת מה הניע אותי להשתתף בסדנה זו ,  אפשר לומר שהגעתי מתוך סקרנות ללא נודע. מעבר ליצירת קשר באתר,  בדקתי ודברתי עם שירלי ולמרות העלטה בדבריה, משהו בקולה הביא אותי להתנסות

וכשהתחלתי את ההתנסות – הבנתי מהר מאוד שלא רק שרים בסדנה הזאת אלא גם עובדים ועובדים מאוד עמוק.

מאותו רגע, המפגשים הללו של ימי שני היו חשובים מאוד מאוד עבורי וגם ההתכוננות לקראתם היתה בבחינת "דוחה כמעט כל דבר".

התחושה היתה שאני שם ושם עד הסוף – בעיקר ביני לביני.

בסדנה דברנו על הקול ולמעשה דברנו עלינו. מדהים עד כמה הקול שלנו מעיד עלינו . אף פעם לא חשבתי על כך בצורה זו.

על מה עוד לא חשבתי באופן כזה?

על המעודדים שלנו – פעם ראשונה שחשבתי על דודתי כמעודדת שלי  – למרות שהיא כזו איתי למעלה מ50 שנה.

ועל המשתיקים – ההגדרה של "משתיקי קול" היא מדהימה. ומאוד עוצמתית.  וניתן לומר שאפילו בסדנה, חוויתי את פעולתם של משתיקי הנפלאים…

אז מה עשיתי בסדנה הזו? הרשיתי לעצמי להשמיע את קולי . לשיר עד הסוף. לא תמיד זה היה נוח לסביבה , ולי לא היה נוח עם התגובות אבל עשיתי זאת.

העמדתי את עצמי באתגרים. העזתי לשיר בכל הקולות שלי. עשיתי זאת בדרכי ויכולתי. שירת "מבול" והתגובות לשירה זו היו רבות ונהדרות. קבלתי הרבה חיזוקים והעצמה להפגנת היכולת.

עד הסדנה שרתי בעיקר לעצמי. וכאן הרשיתי לעצמי לשיר את עצמי בפניכן.

וזו הנקודה שבה אני רוצה לסיים את דברי, אתן.

כשדברתי עם שירלי לפני הסדנה שאלתי אותה מדוע היא עורכת סדנה ולא עבודה פרטנית . היום , בסיום הסדנה, ברור לי היתרון הגדול של הקבוצה.

העבודה בקבוצה היא נפלאה. היא פחות אינטנסיבית לכאורה , לא תמיד אנחנו שרות או מדברות, אבל כולנו הרגשנו שכשכל אחת דברה או שרה נגעו הדברים גם בנו, ברמה זו או אחרת.

זאת ועוד, בניגוד לעבודה של אחת על אחת, המפגש הזה איפשר עבודה הרבה פחות סטרילית , לחוות חוויות אמיתיות ולא להשאר ברמה התאורטית.

ודבר אחרון, המטפלת. זה הכינוי המתאים ביותר לתפקידה של שירלי בקבוצה. היא מנחה, מלווה, מתווכת, מאמנת, משקפת ומעצימה.

אז היה נהדר. כמו שאמרה שירלי באחד המפגשים , הסדנה פותחת נושאים לעבוד עליהם.

תודה לכולכן ותודה מיוחדת לך שירלי 

הצטרפתי לסדנה בעיקר מתוך סקרנות.

יש לי דיאלוג מתמשך עם הקול שלי. לא היו לי ציפיות ללמוד לשיר או להפוך לזמרת בעקבות ההשתתפות בסדנה.  ציפיתי להבין דבר או שניים על הקול שלי (ועלי – מולו). בעיקר על  איך הוא נשמע, ועל מה ששומעים בו כאשר אני שרה.

הידיעה הפנימית שלי היא,  שכאשר אני מדברת – הקול שלי נעים לאחרים. מרגישה שתמיד מקשיבים לי ו"שומעים בקולי". בבית, בעבודה…

בשירה, החוויה שלי היא שהקול שלי צרוד, שהמנעד שלי מצומצם. שאין לי קול יפה. אני מדייקת בשירה, אני יודעת ואוהבת להוסיף "קול שני" כששרים, אבל במשך שנים שרתי רק לעצמי.

יצרתי קשר עם שירלי במייל, ואחר כך בטלפון. שמעתי בקולה (הצלול כמובן) – הזמנה, וסקרנותי גברה. הוראות ההגעה למקום הסדנה שקיבלנו במייל העלו את סקרנותי לדרגה המקסימאלית. אולי מכיוון שזאת הייתה הפעם ראשונה שקניון 'מרגלית השרון' תואר כ"מואר בסגנון לאס ווגאס…"

תשעה מפגשים מאחורי. כשאני מביטה עליהם היום, אני זוכרת חלקים, מפגשים ורגעים משמעותיים, אשר לאט לאט מתארגנים אצלי לכדי מבט מסכם על התהליך שעברתי. כל מפגש היה לי משמעותי, ולאחריו הייתי עסוקה במחשבות ובניסיונות להבין מה קרה לי בו. אני מאלה שעובדים עם עצמם גם בין הפגישות…

הערב המשמעותי ביותר עבורי היה  כששרתי את "ילדה שהתבגרה". שלושה שבועות עברו מאז הבחירה בשיר ועד ששרתי אותו. היה לי קשה להתאפק, השיר התנגן לי בראש כל אותה תקופה ורציתי כל כך להוציא אותו מתוכי.  שרתי לבת שלי ולעצמי : "אם תבקשי לעוף – עוד תגלי שמים". זו הפעם הראשונה ששרתי בעוצמה. פחות התייחסתי לקבוצה, והתרכזתי בשירה.

העבודה על עצמי בסדנה התאפשרה גם דרך השירים והביצועים שהביאו המשתתפות האחרות. כל סיפור נגע בי. מצאתי חיבורים לשירים שהובאו, ולסיפורים שמאחוריהם.  שיר של ילדה חריגה, שיר תקווה של אמא לילד חריג, שיר של אמא לבת, שיר לדמות אהובה שהיא אמא אדמה, שיר לאבא, שירים על פרידות, על פחדים וחרדות, ועוד ועוד. מה שהבהיר לי שוב, כמה כולנו עשויים מאותם חומרים ומתמודדים עם אותן בעיות ותהיות….

אני יוצאת עם חוויות רבות ועם טעם של עוד…

לשירלי ולכל בנות הקבוצה

שומעים בקולך. שומעים בקולי.

מה שומעים בקולי? מה אני יכולה ללמוד דרך הקול שלי ושל הסובבים אותי?

האם אני יבולה להעניק באמצעות קולי? האם באמת שומעים בקולי?

הייתי כבר כל כך סקרנית להכיר את האשה שמאחורי הקול השמח והנעים וחיכיתי להזדמנות להגיע לסדנא. זה לקח זמן וכשהכרתי את בנות הקבוצה הבנתי שהייתי צריכה להמתין להרכב החברתי המסוים הזה ואני מאד שמחה על כך.

אני שמחה על ההזדמנות שנתנה לי להכיר נשים מענינות וחכמות. כל אחת בגוון המיוחד שלה בקול המיוחד רק לה.

ביחד

     לעסנו במלוא הפה הריק מכל

     בכדי לחזק את מיתרי הקול

     מלאנו עצמנו בהמון אויר

     כדי לשגר רחוק את השיר

    נהמנו וזמזמנו על החזה טפחנו

    באופנוע דמיוני דהרנו את שרירי האגן כווצנו

    היו צלילים ששלחנו

    והיו כאלה שהנחנו.

                 למדתי שצריך לעשות הכל

                 בכדי להשמיע נכון את הקול.

   שרנו על מה ששמח ועל מה שכואב

   על מה שקשה ועל מה שכל אחד אוהב

   לא משנה אם לפעמים הצליל לא כל כך טוב"יושב"

   העקר שהכל בא מתוך הלב.

   את מה שבשבילנו בעל משמעות

   שרנו בקול רועד מהתרגשות

   שרנו על עצמנו על הילדות

   שרנו ביחד ושרנו לחוד.

                 למדתי שכדאי לעשות הכל

                 בכדי  להשמיע נכון את הקול."


הסדנאות מיועדות לכל מי שאוהבת/נהנית, גם אם חוששת לשיר

44 Responses to סדנת "שומעים בקולך"

  • יעל says:

    מעוניינת לשמוע יותר על הסדנאות שלך, נשמע לי מעניין במיוחד הסדנא השמיעי קולך….. ועוד
    תודה יעלי

  • vered says:

    אני מבקשת לברר לגבי סדנת "שומעים בקולך" – מתי נפתחות הסדנאות הקרובות? עלות? והאם יש סיכוי לארגן סדנה בצפון?
    אודה לתשובתך. ורד

  • איריס says:

    אשמח לפרטים נוספים על מנת להירשם.

    בברכה,
    איריס

  • לירון says:

    לשיר זה תמיד טוב ומכל הסיבות שבעולם.
    ב-ה-צ-ל-ח-ה.

  • רחלי says:

    נשמע מעניין

  • yafa says:

    נשמע מאוד מעניין , כמה זה עולה?

  • ענת says:

    שירלי שלום,
    הרעיון קוסם לי!
    אשמח להצטרף לקבוצה של שירה. אני גרה במבשרת ציון,כמו כן ארצה לדעת אם יש סדנה שקרובה יותר לאזור ירושלים.
    בברכה, ענת קשי-קנון

  • למה אינכם מקיימים סדנה מסוג זה גם בירושלים? !

  • נשמע מאוד מעניין אני מהצפון יש סיכוי לסדנא בצפון?

  • דינה says:

    נשמע מעניין אני מאד אוהבת לשיר לא מומחית בשירה אפילו מזייפת

    אבל אני אוהבת מאד לשיר לבד בציבור מול הטלווזיה

    אם תיפתח קבוצה בראשל"צ אהיה מעוניינת להצטרף

    תודה מראש דינה

  • שרה אדיב says:

    שלום רב,

    אשמח לדעת היכן מתקיימת הסדנא ימים ושעות ועלות.

    תודה
    שרה

  • שרה אדיב says:

    שלום רב,

    אשמח לדעת פרטים היכן יום שעה ועלות של הסדנא.

    תודה שרה

  • אפרת שדה says:

    היי שירלי,
    מתה לשמוע על הסדנא "שומעים בקולך".
    מבקשת עוד פרטים כולל מחיר.
    אשמח לשמוע בקרוב
    אפרת-מורה לאמנות פלסטית בבית ספר נוה נאמן
    ד"ש לרוני

  • איילת חבר says:

    שירלי שלום !

    אשמח לדעת מתי נפתחת הסדנא הקרובה ?

    תודה

    איילת חבר

  • הי שירלי
    מאחר ואני עוסקת גם בטיולי נשים, אשמח לדעת האם ניתן לערוך גם סדנה חד פעמית כחלק מיום והאם את מגיעה לצפון?
    אם כן אשמח להתנסות במפגש אחד
    תודה
    אתי רייטר – חוויה גלילית

  • אשמח לשמוע עוד פרטים אני כותבת שירים סיפורים מכתבים לעצמי והכול נשאר סגור עמוק עמוק במגירה
    אשמח להפוך את זה למקצועי יותר…

  • ורדה מוסן says:

    בוקר טוב, אני גרה בגבעת זאב ומאוד מעוניינת להשתתף בסדנת שירה כזו אבל רחוק לי מדי. אולי יש לכם סדנא באיזור ירושלים או מודיעין?

  • ישראלה says:

    אשמח לקבל פרטים במייל על הסדנה שומעים בקולך

  • חיה משעני says:

    מה העלות של סדנת שומעים בקולך? נשמע מאוד מעניין.

    תודה

  • אודט says:

    אשמח לשמןע על הסדנה
    אודט

  • מלי says:

    אוהבת שירה בציבור מעונינת ללמוד תודה

  • שול says:

    אני לא מבינה למה זה צריך להיות "מתוייג" רק לנשים אולי יש גברים שרוצים להתחבר לנפש" הנשי" .
    כותבת אישה שלא אוהבת שמתייגים

  • ענת שניידר says:

    הי שירלי.
    סדנת השירה נשמעת לי מענינית מאד. הייתי רוצה לדעת עוד פרטים על ימים ושעות. אני גרה באיזור ירושלים וצריכה לראות אם אכן אוכל להשתלב מבחינת ימים ושעות בסדנא.

  • orly says:

    היכן אפשר לשיר? כמה זה עולה לנו?

  • צביה says:

    איזה יופי רעיון מקסים, אני ירושלמית, יש סיכוי לסדנא כזו בירושלים???

  • סמדר says:

    אהבתי יש אפשרות מקום קרוב

  • אורנה says:

    שלום, אשמח לקבל פרטים על סדנאת הכתיבה.

  • אביטל says:

    אשמח לקבל פרטים נוספים כתובת ומחירים

  • גלית אגסי says:

    הי שירלי.. הגעתי בטעות ונשארתי..מסקרן פוגש חששות ישנים שצריכים להיבדק האם הם עדיין רלוונטים.. מתי יש סדנה?

  • נורית says:

    הי שירלי אשמח לקבל ממך פרטים לגבי יום ושעה לסדנה הזו.
    מחיר ומקום שבו תתקיים הסדנה.
    בתודה, נורית

  • היי
    תבורכו על הרעיון
    אשמח להשתתף בסדנה ולהנות משירה ועוד,,,,,,,,,, בברכה עליזה

  • שושי סהר says:

    אשמח אם תצרי איתי קשר אני רכזת תרבות במתנ "ס באשקלון …תודה שושי

  • רוזי says:

    שלום רב,נשמע מעניין ומרתק!
    בבקשה, במידה ויתקיים באיזור תל אביב אגיע בשמחה.
    תודה,
    רוזי

  • שלומות שירלי אשמח אם תיצרי איתי קשר שנוכל לדבר

  • מעניין ומסקרן

  • שוש קצימסקי says:

    ערב טוב,

    אשמח להזמינך לערב נשים המתקיים ב- 6 לינואר ראש חודש שבט.

  • אתי says:

    נשמע מגניב חבל שאני גרה בפתח תקוה ואני לא ניידת אגב אני זמרת מבוזבזת זה אחד הדברים שאני אוהבת הכי הרבה לעשות

  • אתי says:

    נשמע מגניב חבל שאני גרה בפתח תקוה ואני לא ניידת אגב אני זמרת מבוזבזת זה אחד הדברים שאני אוהבת הכי הרבה לעשות אגב אני פעם ראשונה שומעת על סדנה כזאת

  • אוריה סיטבון says:

    היתרשמתי מימה שכתוב .אני מאוד מאוד אוהבת לשיר.מבקשת להישתתף קשר טלפוני 05094507777 אוריה בית 0722113844

  • זו תגובתי אני רוצה להישתתף סדנת שומעים בקולך facebook

  • אסתי טופצ'י says:

    שללה לה היי שירלי
    נגשתי אלייך אחרי ההופעה בנווה חוף שנגעה לליבי. אני מאד אוהבת לשיר אבל זקוקה גם לצד הטיפולי. קראתי תגובות של אנשים שהיו בסדנה. השאלה כמה טיפולי היא יכולה להיות במסגרת גדולה כשיש לי קשיים רבים של התמודדות…בחיי האישיים בעומס של העבודה וכו'.
    מדליק אותי שזה משהו חוויתי …ואולי כן צריך ללכת על משהו חוויתי ולא תמיד על משהו ראציונאלי כמו תמיד…כדי לראות תוצאות….ספרתי לך גם שיש לי חרדה מנהיגה בכביש מהיר …ובכלל מה המחיר לסדנה כזו?
    רגשת אותי מאד בקולך ובשירים שבחרתן\ אגב איך קוןראים לשיר של אהוד בנאי המילים מדהימות אני כמהה לערב בלתי נשכח כמו בשיר
    תודה וליל מנוחה
    אסתי

  • אשמח אם תחזרו אלי, אוהבת לשיר והרבה, המשך שבוע נפלא :-)

  • מיכלי says:

    מבקשת לקבל פרטים על הסדנא הקרובה. מתי היא תתקים? היכן?מה העלות?האם גם זייפניות תתקבלנה?

    אשמח אם תחזרי אלי מיכלי

  • shirin holok says:

    אהבתי…. ,והתחברתי לכל מילה שיצאה מפיך…. ,אני שחקנית, יוצרת ,כותבת מביימת ומפיקה ,לאורך כל שנות חיי תהליכים נפשיים שעברתי נתמכו בכתיבת שירים ,מלמולם או זעקתם החוצה ,בלי לשיר ,מבחינתי היה בילתי אפשרי להתמודד אם כאב הפרידה והאובדן שחוויתי,השירה ,הרגיעה אותי ,ניחמה אותי ,הקלה עליי,ועזרה לי להבין את עצמי ,,ולהבין לאן פני מועדות ,הייתי שמחה לשוחח איתך ,אני מתגוררת באילת כך שלעבור את החוויה הנפלאה הזו לצמיחה אישית לא אוכל במרכז ,אבל הייתי רוצה להציעה לך לעשות את המפגשים באילת בביתי עם עוד נשים.,מה דעתך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>